מה עושים כשאין איפה לצלם?

הי, שוב אני.

לפני מספר שבועות צילמתי לראשונה אירוע ברמלה. היה זה אירוע ברית של זוג נרגש, והתינוק בנם הבכור. כשזה התינוק הראשון תמיד יש איזשהו חשש כי לא יודעים לקראת מה הולכים. בכל מקרה, האירוע היה אמדאוס אירועים, רמלה. כשהגעתי למקום גיליתי שאמדאוס מחולק למסעדה ולשני אולמות. באולם שאני צילמתי לא מצאתי הזדמנות מעניינת לצילום. לא שהיה חלילה משהו לא בסדר במקום, פשוט אני אוהב רקעים נקיים מאוד, או כאלה שיש בהם אלמנטים גרפיים שחוזרים על עצמם ויוצרים איזה עניי, ומה שחיפשתי לא היה בנמצא בתוך האולם. שריטה אישית שלי שהפכתי לסימן ההיכר בעבודה שלי.

לא התכוונתי לוותר כל כך מהר. אני מצליח ב-95% מהמקרים להגיע לתוצאות שאני מכוון אליהם, גם כשאין פיתרון פשוט בנמצא. הדרך שלי לעשות זאת היא לצאת מנקודת הנחה שבכל אירוע אליו אני מגיע, אני אצטרך בדרך זו או אחרת לצאת מהקופסה והמוסכמות שהתרגלתי אליהם, ולגלות יצירתיות כמו שעשיתי בפעם הראשונה שצילמתי צילומי סטודיו בברית מילה. מדי פעם הדבר אומר לא לצלם בתוך האולם אלא לצאת ממנו.

כשהתחלתי לחקור את הסביבה מחוץ לאולם מצאתי ממש צמוד לו חנות סגורה. מכירים את שער המתכת הזה, עשוי שלבים, שסוגרים איתו עסקים, נגד פריצות וכו'? כזה! רקע שלבים מתכתי, קווים אופקיים, נשמע מצוין. קצת לא נוח להעמיד את כל הציוד מחוץ לאולם בזמן שהזוג אפילו עדיין לא במקום וזה אזור פתוח לחלוטין, אבל למזלי המיקום היה קרוב לאולם, והחנות פנתה לכיוון חניית רכבים רגועה באזור מוצל.

אחרי כל הקטע הטכני של להקים את כל מערך התאורה ולכוון את העוצמות של כל הפלאשים מסביב, נכנסתי בין המכוניות החונות וצילמתי את הזוג, כשהגיעו. מסביב אנשים מרימים גבות, ואפילו הזוג לא לגמרי הבין, אבל מה לא עושים בשביל לקוחות. הזוג אגב, דנה ואביחי, יצאו מבסוטים אש!

לצלם אירועי ברית ובריתה זה קטע אצלי. יש משהו שאני מאוד מתחבר אליו בשלב הזה של חיי משפחה, ותמיד קיוויתי שאוכל להשאיר משפחות עם מזכרת שתהיה עבורם סוג של אמנות פרטית שלהם. עם הכלים הנכונים, קריאה נכונה של הסיטואציה, הבנה מעמיקה בתאורה וצילום, וכמובן תקשורת בריאה ונכונה עם מצולמים, אני מצליח לעשות זאת ובהצלחה.

תוכלו להמשיך לעקוב אחרי הבלוג שלי, וגם להתעדכן בפוסטים שאני מפרסם בפייסבוק.

עד הפעם הבאה,

שלכם,

יניב.