אם תתקשרו אלי לבירורים לגבי צלם לברית, סביר להניח שתשמעו ממני כמה חשוב להגיע בשעה שקבענו לצורך צילום משפחה. אחד הדברים שאני מייחד את עצמי משאר הצלמים הוא צילומים המקדימים שאני עושה לכל המשפחה. נכון לכתיבת שורות אלה, ככל שידוע לי אני הצלם היחיד בארץ שמקים סטודיו באירוע מתוך כוונה לתת ערך נפרד לצילומים הללו והרבה פעמים שואלים לקוחות שלי באיזה סטודיו צילמו אותם, שעה שהצילומים נעשו באולם עצמו.
אז בכל אירוע ברית שאני מצלם בו, אני מבקש מהמשפחה (אבא אמא טריים, סבא סבתא, אחים וכל מי שחשוב לתמונות המשפחתיות) להגיע 45 דקות לפני קבלת אורחים, כדי שתהיה הפרדה בין הצילומים לאירוע ואפשר יהיה לצלם ברוגע ובנינוחות.
45 דקות?!? כן!! יש לכך הרבה סיבות, אבל יותר נכון יהיה לספר לכם אירוע אמיתי שקרה לי שבוע שעבר.
היה מדובר בזוג מקסים (שבמקרה הם גם חברים) שנולד להם בן בכור. אירוע ביום שישי בכפר המכביה (גן האירועים שם ממש נחמד, האוכל טוב והצוות מאוד נעים), והקהל הוזמן ל- 12:30. בחישוב פשוט המשפחה הייתה אמור להגיע ב- 11:45. עיגלתי איתם פינה (אני לא נוטה לעשות זאת אבל חברים, לא נהיה קטנוני איתם) וקבענו ל- 12:00. הגעתי אני ב- 11:15 כדי לבחון את המקום ולהקים סט צילום כמו שאני אוהב. מצאתי נקודה נפרדת מגן הארועים אבל צמודה אליו כך שאפשר יהיה לצלם בה בכל שלב במהלך האירוע. בכל מקום ההיערכות שלי לצילום המשפחתי שונה אבל כאן באמת שהתנאים היו אידיאליים. הכנתי כל מה שצריך, והכל כבר היה מוכן. רק שיגיעו ונתקתק צילומים לתפארת המשפחה.
רוב המשפחה הקרובה הגיעה בזמן, אבל הזוג והתינוק הגיעו בפועל רק ב- 12:30 כשאורחים כבר זולגים לאולם וכל הצילומים תלויים בהם. אוקי, נתמודד. קרה לי מלא פעמים בעבר, זוגות מאחרים. יהיה בסדר. אלא שכשחשבתי שהנה אנחנו מתחילים כבר לצלם, הזוג , שקיבל הוראות מהמוהל, נאלץ להכין את התינוק לברית כלומר להאכיל אותו ולמרוח משחה מאלחשת שאמורה להקל על זריקת ההרדמה בהמשך (אני בכלל לא מבין למה צריך זריקת הרדמה אבל זה עניין לפוסט אחר). הזוג לקח את הזמן בהכנות ויצא שהאולם היה עמוס לעייפה כשכבר היו מוכנים, ולא הייתה אפשרות לצלם את הזוג לפני הטקס.
במקרים כאלה אין הרבה מה לעשות אלא לזרום עם הזוג ולתכנן את הצילומים בין המנות או אחרי שהקהל עוזב את המקום ונותרת המשפחה הקרובה. סיכמנו שנצלם אחרי הטקס בזמן האוכל. בשונה מרוב האירועים שאני מצלם בהם הסטודיו גם ככה נותר עומד (בדרך כלל אני מפזר את התאורה של הסטודיו באולם להמשך צילומים, אבל בגן האירועים בכפר המכביה היה אור טבעי כל כך יפה שלא היה בכך צורך. די נדיר אבל קורה). נחזור אל הסטודיו בהמשך.
בדיעבד, כבר היה צריך להיות לי ברור שגם זה לא יסתדר. הטקס היה טראומתי גם לתינוק (בכל זאת, ברית), אבל יותר להורים. התינוק לא הפסיק לבכות וההורים שניסו לשדר עסקים כרגיל לא ממש היו בפוקוס. זה היה מקרה מובהק של לחץ שההורים מקרינים על התינוק והרבה מהבכי היה בגלל זה, גם אם הם לא יסכימו איתי בעניין. הרופא מוהל, לא מצא הסבר מדוע התינוק בוכה כל כך הרבה כי מבחינת ההליך הכל תקין. התינוק בסה"כ היה צריך קצת לאכול כדי להירגע, אבל עד שהאמא הטריה הצליחה להרגיע ולהרדים את התינוק (שקיבל את השם גיא), לא היה סיכוי שבעולם שהיא תהיה מוכנה להוציא אותו מהעגלה ולצלם עם המשפחה. היא גם לא נכנסה לאולם להיות קצת עם האורחים. התנתקה, פשוט לא היה אכפת לה מכלום.
וכך יצא שגם שכשכל האורחים כבר עזבו את המקום ונותרה רק המשפחה הקרובה, והיינו מוכנים לצלם, הזוג הלחוץ רצה רק להתחפף מהמקום כמה שיותר מהר ואני נותרתי עם סטודיו מיותם. זו הפעם הראשונה שקרה לי כזה דבר באירוע. סטודיו עומד לאורך כל האירוע, מבלי שנעשה בו שימוש.. :(
מהניסיון שלי במרבית המקרים אפשר לצלם גם לאחר הטקס כשהתינוק נרגע, והוא נרגע. עם זריקה בלי זריקה, נכון זה קצת כואב לתינוק אבל אין מניעה לצלם לאחר הטקס ועשיתי זאת לא מעט פעמים. העניין הוא שמלכתחילה הדרך להימנע מכך היא להגיע בזמן! להגיע ולצלם לפני שאורחים מגיעים וגונבים לא מעט מהיחס, לפני שצריך להכין את התינוק לטקס (על פי הנחיות שונות של כל מוהל ומוהל), לפני כל הבלגן והלחץ.
יש נקודת זמן שאפשר לצלם בה את כל המשפחה. כשכולם משתפים פעולה ומגיעים בזמן אפשר ליצור מזכרת נפלאה לכולם. אני לא עושה זאת מנחמדות, זה שירות שאתם הלקוחות משלמים לי עליו. אם תרצו לקבל מזכרת יפה ועשירה הדבר הבסיסי ביותר הוא להגיע בזמן לצילום. אז תכננו את עצמכם נכון, תנו בראש לכל המשפחה ובואו בזמנים שנקבעו.
כנסו לכאן כדי לצפות בגלריית צילום ברית.